החלטה בתיק עמ"ת 11299-08-11

1.         בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) מיום 4.8.11 בתיק מ"ת 3239-07-11, אשר הותירה על כנה החלטה קודמת של בית המשפט (שניתנה ביום 11.7.11 על ידי כב' סגן הנשיא י' ריבלין) בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.         העורר עומד לדין בשני אישומים. האישום הראשון הוא בעבירות של הכשלת שוטר ונהיגה פוחזת. על פי אישום זה, ביום 6.7.11 נהג העורר בירושלים רכב משא אחוד כשהוא עמוס בנוסעים. העורר הבחין בשוטרים המוכרים לו שהיו בניידת סמויה, והשוטרים הבחינו בו. העורר החל להאיץ את מהירותו ולסכן עוברי דרך. השוטרים דיווחו בקשר לשוטרים בניידת סמויה נוספת שהייתה בנתיב נסיעת העורר, ואלו הפעילו את הסירנות ואף כרזו לעורר לעצור, אולם הלה לא שעה להוראות השוטרים, סטה מנתיבו, וכשהיה במקביל לניידת ניסה לנגח בה תוך שהוא מפנה את מכוניתו לעברה ומאלצה לחזור לאחור כדי שלא להיפגע. לאחר מכן עלה העורר על המדרכה, עקף את הניידת ורכבים נוספים תוך שהוא מאלץ הולכי רגל להימלט כדי שלא להיפגע, חזר לכביש והמשיך להימלט עם רכבו במהירות ובפראות תוך עקיפת רכבים וכשהמשטרה דולקת בעקבותיו, עד שקשר העין איתו אבד. האישום השני הוא בעבירות של הכשלת שוטר והרשאה לבלתי מורשה. על פי אישום זה, ביום 10.7.11 נהג פלוני ברכב המשא הנזכר באישום הראשון, חרף היותו פסול לנהיגה ואמור להימצא במעצר בית. משהבחין בשוטר, כיבה את הרכב ונמלט ממנו רגלית. או אז הגיע העורר, שהנו בעל הרכב, עם מפתחות הרכב, וטען כי הרכב כלל לא נסע וכי הוא זה שנהג בו והחנה אותו במקום.

3.         בהחלטתו הראשונה מיום 11.7.11, קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לאשמת העורר בעבירות המיוחסות לו, כי קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים, וכי אין ליתן בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר לנוכח נסיבות ביצוע העבירה באישום הראשון של הימלטות משוטרים תוך סיכון המשתמשים בדרך.

4.         העורר הגיש לבית משפט זה ערר על ההחלטה הראשונה. בהחלטה שניתנה ביום 13.7.11 נקבע (על ידי כב' השופט מ' דרורי) כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר. יחד עם זאת, בנוגע לשאלת חלופת המעצר הוחלט לקבל את הערר באופן חלקי, כך ששירות המבחן נצטווה להגיש תסקיר מעצר בנדון ולהגישו לבית משפט קמא.

5.         תסקיר המעצר הוגש ביום 3.8.11. התסקיר מתבסס על שיחות שקצין המבחן קיים  עם העורר, אשתו ושני אחיו. התסקיר מפרט את הרקע האישי ואת המצב המשפחתי של העורר, שהנו בן 34 ומטופל באישה חולה ושלושה ילדים קטינים. ההתרשמות הכללית הייתה כי חייו של העורר סובלים מחוסר יציבות וכי התקופה האחרונה לחוצה במיוחד עבורו בשל מצב בריאותי לקוי של אשתו מזה שנתיים ובשל אשפוזו של אחיו בעקבות אירוע מוחי. קצין המבחן מעריך את רמת הסיכון הנשקפת מהעורר כבינונית, ועומד על יכולותיו הדלות ועל היותו "עלול להתנהג בצורה בעייתית ובלתי מחושבת". כן מוזכרת בתסקיר המצוקה הקשה אותה חווה העורר כתוצאה מהמעצר והניתוק מהמשפחה. לאור הנסיבות המשפחתיות הקשות של העורר, וההתרשמות החיובית מחלופת המעצר שהוצעה, ממליץ שירות המבחן על שחרורו למעצר בית מלא בביתו בשכונת א-טור בפיקוח אחד משלושת אחיו, המתגוררים באותו בנין. 

6.         מאחר שהתיק העיקרי נקבע לשמיעת הוכחות בפני כב' השופט טננבוים, הורה כב' סגן הנשיא ריבלין ביום 21.7.11 כי הדיון לאחר הגשת התסקיר יתקיים בפני השופט התורן בבית משפט השלום. דיון כאמור אכן נקבע בבית משפט השלום ליום 4.8.11 שעה 10:00. ב"כ העורר ומשפחתו התייצבו לדיון, אולם המדינה לא התייצבה. בסופו של דבר הועבר העורר מבית משפט השלום לבית המשפט לתעבורה, שם התקיים הדיון בפני כב' השופט טננבוים (שנאלץ כפועל יוצא לפסול את עצמו משמיעת ההוכחות בדיון שהיה קבוע בפניו ליום 26.10.11).    

7.         בהחלטתו מיום 4.8.11 עמד כב' השופט טננבוים על הקושי בקבלת מסקנת קצין המבחן, המבוססת על דברי העורר לבדו לפיהם בשנים האחרונות הוא אינו עובד ומצוי רוב הזמן בביתו, שעה שמנגד ניצבים דברי השוטרים המכירים היטב את העורר ועברו התעבורתי המכיל 133 הרשעות קודמות. אלה מצביעים בעליל על היותו עוסק בקביעות בהסעות בשכר. בית המשפט ראה בעורר מי שבמצח נחושה מתפרנס מעיסוק לא חוקי, ואף מתפאר בכך, וציין לחומרה את חוסר אמינות העורר כלפי שירות המבחן בנקודה זו. עוד נאמר בהחלטה כי העורר ההין לכאורה לסכן את חיי הציבור בנהיגה פרועה, ולפיכך אין לשנות מההחלטה הראשונה בדבר מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט הוסיף כי האדם הנזכר באישום השני הודה בכל הנסיבות, הורשע ונשלח למאסר. בשל העברת הדיון מבית משפט השלום לבית המשפט לתעבורה מבלי שהודע על כך לב"כ העורר, חויבה המדינה בתשלום הוצאות ההגנה בסך של 500 ש"ח.

8.         העורר טוען כי כב' השופט טננבוים לא נתן בהחלטתו כל משקל לתסקיר המעצר הממליץ על שחרורו לחלופת מעצר, גם לא להחלטת כב' השופט דרורי בערר הקודם לפיה בית המשפט לתעבורה חויב לתת משקל לעמדת שירות המבחן. לטענת העורר, נסיבות ביצוע העבירות כפי שהן עולות מחומר החקירה מצביעות על כך שמדובר במעידה חד-פעמית ושהוא אינו מסוכן לציבור, שהרי אם היה מסוכן הייתה המשטרה עוצרת אותו כבר ביום 6.7.11 ולא ממתינה עד ליום 10.7.11, מה עוד שהוא לא ניסה להתנגד למעצרו או להימלט מהשוטרים שביקשו ממנו ביום מעצרו להתלוות אליהם. בכל מקרה, לנוכח המצב הקשה של משפחתו והעדר התפקוד של אשתו כתוצאה מנכותה בשיעור 100%, כאשר מנגד טרם נקבע השופט שימשיך לטפל בתיק העיקרי בשל פסילת כב' השופט טננבוים, המשך הותרתו במעצר בו הוא נתון מזה חודש מהווה ענישה קשה מנשוא, שמקומה לא יכירנה בטרם הוכרע דינו. לכן יש מקום לשחררו למעצר בית ולאפשר לו לטפל באשתו ובשלושת ילדיהם השוהים כיום אצל בני משפחה בשל חוסר מסוגלותה של אמם לטפל בהם. העורר חולק על קביעת בית המשפט בדבר עיסוקו בשנים האחרונות בהסעות בשכר, ומסביר כי הרשעתו האחרונה בעבירה הקשורה להסעה בשכר מתייחסת לשנת 2008, לפני למעלה משלוש שנים. עוד נטען כי חרף ההיקף הגדול של עברו התעבורתי, עבירות התעבורה אותן ביצע בשנים האחרונות הנן טכניות בלבד ואינן מצביעות על מסוכנותו. לבסוף תוקף העורר את תקינות המהלך של העברת הדיון לבית המשפט לתעבורה לאחר שכבר הוחלט כי הדיון יתקיים בבית משפט השלום.

9.         לאחר ששקלתי את תשובת המדינה לערר ועיינתי בכל החומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי בית משפט קמא צדק בהחלטתו וכי דין הערר להידחות. החלטת בית משפט זה בערר הראשון לא קבעה כי אם יוגש תסקיר חיובי כי אז יהיה העורר זכאי להשתחרר מהמעצר. כל שנקבע בהחלטה הוא ש" מדובר בתיק המחייב הכנסת תסקיר מעצר". כידוע, תסקיר מעצר אינו אלא אחד מבין שורת כלי העזר המסייעים לבית המשפט בקבלת החלטתו. בית המשפט אינו מחויב בקבלת עמדת שירות המבחן, שהרי האחריות על שלום הציבור ותקינות ההליך השיפוטי - אותם נועד המעצר להבטיח - הוטלה בחוק על בית המשפט ולא על שירות המבחן. שירות המבחן שוקל היבטים מסוימים של המקרה, בעיקר שיקולים אישיים ושיקומיים, ואילו בית המשפט בוחן את התמונה בכללותה, לרבות היבטים של האינטרס הציבורי בהם התמקדותו של שירות המבחן פחותה.

במקרה הנוכחי מדובר, כפי שכבר נקבע בהחלטה בערר הקודם, במי שקיימות נגדו ראיות לכאורה לנהיגה פרועה ומסוכנת שיש בה לא רק סיכון הנוסעים שנמצאו ברכבו, אלא גם סיכון משתמשים אחרים בדרך, הן הנוסעים ברכבים נוספים והן הולכי הרגל שנאלצו להימלט מרכבו של העורר שעלה על המדרכה. בה בעת לא שעה העורר להוראה שקיבל מהשוטרים לעצור את רכבו, נמלט מהם בנהיגה מהירה ופראית, ואף ניסה לנגח את הניידת ואילצה לחזור לאחור כדי שלא להיפגע. ללמדך שלא רק שלומם של המשתמשים בדרך לא הטריד את העורר, אלא גם בשוטרים לא היסס לפגוע, שלא לדבר על ציות להוראותיהם שנדמו בעיני העורר למטרד שיש להיפטר ממנו בכל דרך אפשרית. אדם המתריס בצורה כה מופגנת ומקוממת כלפי החוק וכלפי נושאי התפקיד המייצגים את החוק, מלמד על עצמו כי לא רק שיש בשחרורו לסכן את שלום הציבור כתוצאה מביצוע מעשים דומים, אלא גם שלא ניתן לתת בו את האמון המתחייב במקרה של חלופת מעצר ולסמוך עליו כי יקיים את מגבלות החלופה. עיקרון זה שב ונשנה בפסיקה פעמים רבות, כפי שמדגימה החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל:

" התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה מהירה ברכב, קיבלה בשנים האחרונות ממדים מדאיגים. חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם, לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה. להשקפתי, מי שכך נוהג חושף לעיני כל עד כמה מופלגת היא הסכנה הטמונה בו, ועל כן אין בחלופה המוצעת כדי לאיין סכנה זו".

לגבי העורר שלפנינו נכונים הדברים כפל כפליים. העדר מוראו של עורר זה מהחוק ומרשויות אכיפתו לא התגלה לראשונה באירוע עליו הוא עומד לדין כעת, אלא ניתן לו כבר ביטוי בעבר, שהרי בין שלל העבירות בהן הורשע (הכוללות בין היתר 133 עבירות תעבורה) מצויות עבירה של נהיגה בזמן פסילה ושתי עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

10.       במצב הדברים המתואר אין באמור בתסקיר המעצר כדי לשנות את המסקנה המתחייבת בדבר מעצרו של העורר ובדבר דחיית חלופת המעצר המוצעת. לכך מתווספת העובדה שהמלצת התסקיר ניתנה, כפי שנאמר בו, בלא שהיה בפני קצין המבחן הרישום הפלילי והתעבורתי של העורר. לא זו בלבד שרישום זה משליך באופן ישיר על שאלת המסוכנות, כפי שהוסבר לעיל, אלא שיש בו להצביע על כך שהעורר עסק לפחות עד שנת 2008 בהסעות בשכר, בעוד הנחת קצין המבחן הייתה שהעורר לא עבד עד למעצרו, בלא תיחום של התקופה בה, לדבריו, אינו עובד.

11.       על יסוד כל האמור החלטתי לדחות את הערר.

תשומת לב כב' נשיאת בית משפט השלום לצורך בקביעה מהירה ככל הניתן של התיק העיקרי בפני שופט אחר חלף כב' השופט טננבוים.      

ניתנה היום, ט' אב תשע"א, 09 אוגוסט 2011, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: